מה באמת קורה בתוך חדר הטיפולים סביב אובדן ואבל?

אובדן הוא אחד הרגעים הבודדים בחיים שבהם הזמן מתפצל לשניים: ה"לפני" וה"אחרי".
אובדן יכול להיות פרידה מאדם אהוב שהלך לעולמו, אבל הוא גם יכול להיות אובדן של חלום, התרסקות של נישואין, פרידה מסטטוס בריאותי או מקצועי, או אובדן של דימוי עצמי.

החוויה המטלטלת ביותר עבור אדם שחווה אובדן, היא התחושה שהעולם בחוץ ממשיך להסתובב כאילו כלום לא קרה, בזמן שהעולם הפנימי שלו עצר מלכת. לעיתים קרובות, הסביבה (מתוך כוונה טובה ורצון להקל) דוחקת באדם הכואב "להמשיך הלאה", "לשחרר", או "להיות חזק". הציפייה החברתית היא שהאבל יתנהג כמו קו ישר – שאחרי תקופה מסוימת הכאב ילך וידעך, והחיים יחזרו למסלולם.

אבל כשנכנסים אל הקליניקה ומסתכלים על אובדן מבעד לעדשה הטיפולית, מתגלה תמונה אחרת לגמרי.

הנה מה שבאמת נמצא שם, בתוך תהליך העיבוד של האבל:

1. קבורת המיתוס של "לשחרר" (קשרים נמשכים)

במשך שנים, פסיכולוגים דיברו על הצורך "להשלים ולשחרר". היום, הגישות הטיפוליות העמוקות מדברות על מונח שנקרא "קשרים נמשכים" (Continuing Bonds). הטיפול לא מבקש מהאדם הכואב לנתק את הקשר עם מי או מה שאבד. אהבה לא נגמרת כשהאובייקט שלה איננו; אבל הוא בעצם אהבה שאין לה לאן ללכת. המטרה בטיפול היא לא למחוק את הזיכרון או להעלים את הכאב, אלא לעזור לאדם למצוא דרך חדשה להחזיק את הקשר הזה בתוכו, כך שהוא ילווה אותו פנימה מבלי לשתק את חייו.

2. התיאוריה של ד"ר טונקין: הכאב לא קטן, החיים גדלים

אחת התגליות המנחמות ביותר בטיפול באובדן שייכת לחוקרת לויס טונקין. נהוג לחשוב שעם הזמן, כדור הכאב השחור של האבל הולך ומתכווץ בתוך הנפש. טונקין מסבירה שזה לא מדויק: כדור הכאב לרוב נשאר בדיוק באותו הגודל. אובדן משמעותי תמיד יכאב כשיגעו בו. מה שקורה בתהליך ריפוי בריא הוא שהנפש עצמה מתחילה לגדול ולהתרחב מסביב לכאב. האדם מתחיל לחוות שוב רגעים של שמחה, משמעות וחיבור, שמגדילים את "מיכל החיים" שלו. הכאב נשאר, אבל הוא כבר לא תופס את כל המקום בחדר. יש מקום גם עבורו, וגם עבור חיים חדשים.

3. הלגיטימציה לגלים ולכאוס

אבל אינו עובד בשלבים מסודרים של כעס, מיקוח והשלמה. הוא מתנהג כמו גלים בים. לפעמים הים שקט, ופתאום, אפילו שנים אחרי, שיר ברדיו או ריח מסוים מביאים איתם גל עצום של צער שמרגיש כמו ביום הראשון. המרחב הטיפולי נותן תוקף מלא לכאוס הזה. הוא מנרמל את העובדה שמותר להיות מתפקדים ושמחים בבוקר, ולהתרסק מבכי בערב. אין "נכון" או "לא נכון" באיך שאדם מתאבל.

4. בניית משמעות מתוך החלל הריק

כשהשקט משתלט וההלם הראשוני שוכך, מתגלה החלל הריק שהאובדן הותיר אחריו. העבודה הטיפולית העמוקה ביותר מתרחשת בתוך החלל הזה. במקום למהר למלא אותו בהסחות דעת או בניסיונות לתקן, הטיפול מאפשר לשהות שם, לכאוב את מה שאיננו, ומתוך כך להתחיל לשאול בשקט: איך אפשר למצוא משמעות חדשה בתוך המציאות שהשתנתה?

תהליך של עיבוד אובדן אינו מבקש מהאדם לחזור להיות מי שהוא היה לפני השבר. הוא מציע ליווי עדין בדרך אל גרסה חדשה של החיים כזו שיש בה מקום של כבוד למה שאבד, אבל גם חלל נקי ופתוח למה שעוד עשוי לצמוח.