מעברי חיים
תקיעות וצומת דרכים
מה יותר משקף את מצבך / מצב העסק בימים אלו?
- בין רגע כוח האדם כבר לא מספיק
- הגדרות התפקידים חייבות רענון
- קמפיין מוצלח באוויר אבל תסריטי השיחה לא מדוייקים
- בתמחור כבר תקופה, אפשר וכדאי להעיז יותר, הרבה יותר
- העשייה אינטנסיבית ויוצא לך להיות בבית הרבה פחות
- 95% מהזמן יש משימות לסיים כך שנותר לך מעט מאוד זמן לעצמך.
- מעורבותך נדרשת 'בהכל ותוך כדי' כך שאין מקום בלו"ז לאסטרטגיה
- מסיבה לא ברורה יש פחות פניות
- המותג לא מדובר ברשת ולא ניראה כמו שייחלת
- הלקוחות טוענים ש"יקר להם" ובסוף סוגרים עם מתחרה שגובה יותר
- הכל נעשה לפי התכנית העסקית ועדיין ההצלחה לא מגיעה
- יש לך כול מיני מחשבות ודפוסי פעולה שמעכבים אותך מלפרוץ
- יש מסחור בלידים, תחושת ההישרדות דואגת להעסיק אותך
- החזון העסקי ואישי זקוקים לבוסט של אנרגיות והתחדשות
כשהחיים עוצרים אותנו: על תקיעות, משבר וההזדמנות שבתוכם
יש רגעים בחיים שבהם המנוע פשוט כבה.
זה יכול לקרות פתאום, בעקבות אירוע מטלטל או אובדן, וזה יכול לקרות לאט ובשקט – התפוגגות איטית של שמחת החיים, עייפות כרונית, ותחושה שאנחנו פועלים על אוטומט. מבחוץ, יכול להיות שהכל נראה תקין, אבל בפנים משהו קפא
בתרבות שמקדשת עשייה, הישגים ותנועה מתמדת, תחושת תקיעות נתפסת לרוב כבעיה שצריך "לתקן" או כחולשה. אבל התבוננות עמוקה יותר חושפת אמת אחרת: תקיעות היא איננה כישלון. לרוב, היא מנגנון חכם של המערכת שלנו.
כשהחיים עוצרים אותנו: על תקיעות, משבר וההזדמנות שבתוכם
יש רגעים בחיים שבהם המנוע פשוט כבה.
זה יכול לקרות פתאום, בעקבות אירוע מטלטל או אובדן, וזה יכול לקרות לאט ובשקט – התפוגגות איטית של שמחת החיים, עייפות כרונית, ותחושה שאנחנו פועלים על אוטומט. מבחוץ, יכול להיות שהכל נראה תקין, אבל בפנים משהו קפא
בתרבות שמקדשת עשייה, הישגים ותנועה מתמדת, תחושת תקיעות נתפסת לרוב כבעיה שצריך "לתקן" או כחולשה. אבל התבוננות עמוקה יותר חושפת אמת אחרת: תקיעות היא איננה כישלון. לרוב, היא מנגנון חכם של המערכת שלנו.
"יש סדק בכל דבר, כך נכנס האור." (לאונרד כהן)
-לאונרד כהן-
כשאנחנו מסתכלים על האדם כשלם, גוף, נפש ורוח, אנחנו מבינים שתקיעות היא למעשה איתות. כשאנחנו ממשיכים לצעוד בנתיב שכבר לא תואם את מי שאנחנו, או כשסחבנו משאות כבדים מדי לאורך זמן רב מדי, הגוף והנפש מאחדים כוחות ולוחצים על הבלמים.
1. הגוף – מאותת דרך עייפות, כבדות, כאבים או קשיי שינה. הוא מבקש לעצור את המרוץ
2. הנפש – מאותתת דרך חרדה, חוסר שקט, עצבות או קהות חושית
3. הרוח – אותו חלק בתוכנו שמחפש משמעות מרגיש מרוקן, ומציפה אותנו בשאלות של "לשם מה כל זה"?
העצירה הזו, מתסכלת ככל שתהיה, היא הדרך של המערכת להגיד לנו: "הדרך הישנה כבר לא עובדת". משהו באופן שבו חיינו עד עכשיו פשוט לא מתאים יותר בין אם מבחירה ובין אם המציאות השתנתה.
"שום דבר לא נעלם עד שהוא לא מלמד אותנו את מה שאנחנו צריכים לדעת כדי להשתנות."
-פמה צ'ודרון –
תקופות של משבר וצמתי חיים מכניסות אותנו למה שמכונה "מרחב לימינלי" (Liminal space) – אנחנו כבר לא מי שהיינו, אבל עדיין לא יודעים מי אנחנו עומדים להיות. זהו שלב של חוסר ודאות וערעור עמוק, שבו האדמה נשמטת מתחת לרגליים. אך דווקא בתוך הריק הזה, בתוך הסדק שנוצר כשהשגרה מתפרקת, מסתתרת הזדמנות נדירה. משבר הוא קריאת השכמה של החיים. הוא מחייב אותנו לעצור ולשאול את עצמנו מחדש שאלות שכבר הפסקנו לשאול: מה באמת חשוב לי? על מה אני מוכן לוותר? איזו משמעות אני רוצה ליצוק לתוך החיים שלי עכשיו?
אין טעם ברווחיות אם חיים בלחץ תמידי
אין טעם בקמפיין מצליח אם לא נהנים לתת שירות
אין טעם ב"הצלחה" כשבבית הזוגיות מתפוררת
אין טעם בשיפור תהליכי מכירה
לפני שמבינים את הערך הנתפס
אין טעם להגשים את החלום המשפחתי
אם בדרך שכחתי להגשים את עצמי
אין טעם לשלם משכורות נמוכות
אם העובדים משקיעים בהתאם (פחות)
אין טעם לרצות לקוחות
אם בסוף לא מתחשק לעבוד איתם
אין טעם בפריצה כלכלית אם הקשר עם הילדים במשבר
המשבר כהזדמנות: המרחב שבין הישן לחדש
תקופות של משבר וצמתי חיים מכניסות אותנו למה שמכונה "מרחב לימינלי" (Liminal space) – אנחנו כבר לא מי שהיינו, אבל עדיין לא יודעים מי אנחנו עומדים להיות. זהו שלב של חוסר ודאות וערעור עמוק, שבו האדמה נשמטת מתחת לרגליים.
אך דווקא בתוך הריק הזה, בתוך הסדק שנוצר כשהשגרה מתפרקת, מסתתרת הזדמנות נדירה.
משבר הוא קריאת השכמה של החיים. הוא מחייב אותנו לעצור ולשאול את עצמנו מחדש שאלות שכבר הפסקנו לשאול: מה באמת חשוב לי? על מה אני מוכן לוותר? איזו משמעות אני רוצה ליצוק לתוך החיים שלי עכשיו?
לחדש את החופש לבחור
אנחנו לא תמיד יכולים לשלוט בנסיבות החיים – אנחנו לא בוחרים את המשברים שפוקדים אותנו, את האובדנים או את השינויים שנכפים עלינו. אבל החופש האמיתי שלנו, זה שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו, הוא החופש לבחור את העמדה שלנו כלפי מה שקורה לנו.
היציאה מתקיעות לא קורית דרך מאמץ בכוח "לשבור קירות" או לחזור להיות מי שהיינו פעם. היא קורית דרך הסכמה לשהות קצת בכאב, להקשיב למה שהעצירה הזו מבקשת ללמד אותנו, וליצור, מתוך השברים, משמעות חדשה שתאפשר לנו לנוע קדימה. כשאנחנו מצליחים למצוא פשר למה שעובר עלינו, הקיפאון מתחיל לאט לאט להפשיר, ותנועה חדשה, אותנטית ומחוברת יותר, נולדת.
מוזמנים להשאיר פרטים ונתאם פגישה פוקוסינג ללא עלות:
ננפה את מצב העסק, נגדיר את תכנית הפעולה המומלצת, נחבר למספרים
ונחליט האם בא לנו לעבוד ביחד