"לחיות הוא אחד הדברים הנדירים, רוב האנשים פשוט מתקיימים"
(אוסקר ווילד)
בנימה אישית,
קחו אותי 20 שנה אחורה ותראו לי את הציטוט הזה בפייסבוק וזהו, רק אש הייתם מוציאים ממני:
"מה זאת היהירות הזאת, מי יחליט לי האם אני חייה או מתקיימת
החיים הם החיים אי אפשר לעשות הפרדה בין קיום לחיים כי זה כשלעצמו לחטוא לרוח,
אם הכל לטובה אז כל מה שלא לטובה הוא לטובה,
רק אדם שלא מסתפק במה שיש כותב משפט כזה,
נשמע שאוסקר ווילד לא הבין מה זה לאהוב את הקיים"
וכו'… וכו'…מתובל בהרבה ביטחון עצמי וקול כריזמטי
בעשור + אני יודעת, ללא צל של ספק, שיש הבדל מובהק שאינו מוטל בספק בין חיים לקיום. שמדובר בציר התפתחות שאם נהיה ערים אליו נוכל כול רגע ורגע להתכוונן לחיות טיפה יותר, טיפה אבל יותר, חיים.
מזמינה אתכם לחקירה אישית:
איפה אתם ממקמים את עצמכם בימים אלה בציר של בין לחיות או להתקיים?
לפני שאתם ממשיכים לקרוא חשוב לזכור שמדובר בציר התפתחות , במדרגות, אין כאן שחור או לבן והשאיפה היא להאיר ולהעיר את עצמנו כל תקופה מחדש לחיות טיפה יותר, טיפה אבל יותר.
לחיות: חיים המכילים רצף של רגעים בעלי משמעות
- כאשר אדם מרגיש שהיומיום שלו כמו גם חייו הם ברי שינוי ובתנועה מתמדת חיים המכילים רצף של רגעים בעלי משמעות שאדם דואג לייצר לעצמו.
הוא חי על פי תפיסת חיים שמעודדת התפתחות ופתיחות להתבונן בכל רגש שעולה ולקבלו, אין טוב או רע, הכל חלק ממצבים שמבקשים להפגיש אותנו עם המהות הכי פנימית שלנו, פנימי, לא החוצה. לקיחת אחריות מלאה על מה ששלנו. הפחד עבור האדם החי הוא לא הדרך ולא המטרה אלה רק סימן שמשהו מבקש הקשבה לשינוי כזה או אחר המבקש להתגלות. - אוהב ויוזם מפגשים עם עצמו. האדם החי מבקש לעצמו ויוזם לעצמו נקודות מפגש עם עצמו: יוגה, מדיטציה, ריצה שחייה, טבע, כתיבה, יצירה, התבודדות, צומות ועוד…
- האדם החי מבין שהאושר שלו גם מקרין החוצה לסביבה הוא בוחר לעסוק בפעולות שממלאות אותו משמעות והגשמה ומכאן גם מעניק אהבה לסביבתו.
החיים נתפסים עבורו כבחירה תמידית כאן ועכשיו וכך גם העיסוק שהוא בוחר לעצמו כדי להפיץ בעולם את הכישרון שלו (אזור גאונות). הוא מבין שכ שאנחנו עושים את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות גם הסביבה יוצאת הכי נשכרת. - נתינה אהבה וקבלה ממלאים את חייו. הוא נותן מכל הלב ויודע גם לבקש ולהעריך את עצמו בהתאם
- רגעי האושר בחייו גדלים ככל שהוא מצליח להיות יותר ויותר בנוכחות הוא מתרגל נוכחות ברגע ומבין שהעבר והעתיד הם רק תירוצים עבור האדם שמתעקש להתקיים.
- לקיחת ארחיות על ה – 100% שבאחריותו. האדם החי מבין שלא הכל בשליטתו בחיים האלה ובאותה נשימה הוא מבין שיש לו אחריות מלאה על הדרך שבה הוא יקבל כל מה שמגיע. הוא בוחר לראות את המייטיב שבדברים ולוקח אחריות אישית על האושר של עצמו בלי השלכות או חיפוש תירוצים
להתקיים: "המלך" הוא המוכר והידוע
-
- השיגרה עדיפה משינוי גם כשנהיה פחות נעים – עבור האדם המתקיים כל שינוי הוא דרמטי, זז רק אם הוא חייב," המלך" הוא המוכר והידוע.
- צריך לזכור שבחיים יש חובות וזכויות – זה לא לונפארק כאן. ההוויה היומיומית עבורו היא רצף של חובות וזכויות (בכל תחומי חייו) וופועל יוצא מזה זה שכל רגש שעולה, הוא טוב או רע.
- הפחד משינוי נוכח באופן תמידי ולכן האדם המתקיים עובד בלייצר רגשות חיוביים שישתיקו את הצורך בשינוי, גם אם זה מדרדר אותו להתמכרויות. תפיסת החיים היא לעשות הכל להיות הכי בסדר, להימנע מתחושות לא נעימות וכישלונות, האדם המתקיים עובד בלהרגיש רגשות חיוביים גם אם זה מדרדר אותו להתמכרויות מכל הסוגים והמינים.
- עדיף פחות להסתכל פנימה – אין צורך להעיר את השדים. האדם המתקיים נמנע ממפגש עם עצמו אם ביודעין או בתירוצים של "אין זמן" כי הרעיון של אינטימיות עם עצמו מפחידה אותו עד מאוד
- מימוש, הגשמת חלומות ונתינה לסביבה – היומיום שלו עמוס ב"צריך" כך גם העיסוק שבחר לעצמו מכאן שמחוות נתינה, עם כל הרצון והצימאון שלו לעשות טוב בעולם, מרגישה לו כ עוד משימה ללוז הצפוף
- נוכחות, מה זה נוכחות, שואל האדם המתקיים.
להיות בנוכחות? מה זה נוכחות שואל האדם ה מתקיים.
הוא ממהר, לא מספיק, לא רגוע, לא מסופק כמעט לעולם כי החומר הוא הכלי העיקרי להערכה עבורו והחומר הוא אינסופי וגדל כל הזמן.
מזמינה אתכם לברר איפה אתם ממוקמים בציר.
האם אתם יותר מתקיימים או חיים.
ומה הוא הדבר הקטן שאתם יכולים להבטיח לעצמכם שתיישמו מהרשימה כדי לבחור עוד טיפה בחיים?
